אודות

תולדות חייו:

קרל פרנקנשטיין נולד בברלין ב-1905, למשפחה יהודית אמידה . הוא למד באוניברסיטאות ברלין וארלנגן פילוסופיה, פסיכולוגיה, פדגוגיה, ושפות שמיות: אשורית ועברית. אל העברית הגיע בעקבות ידידו ומורו ארווין לווינזון שהיה חוקר והוגה דעות והקדיש את חייו לפירושו הפילוסופי של המקרא בגרמנית. פרנקנשטיין ששקד על לימוד העברית, התקין לעצמו ולידידו המלומד מילוניי עזר במחברות מפורטות של אוצר המילים המקראי על גזרותיהן הבלשניות ומשמעותן הסמאנטית.

 עוד בברלין, התפתחה ידידות בין פרנקנשטיין הצעיר לבין גרשון שלום, לימים פרופסור וחוקר הקבלה המפורסם שאף הציע לפרנקנשטיין ללוותו כעוזר מחקר בעיסוקו בקבלה. פרנקנשטיין לא הצטרף אליו, אך בכל זאת בחר לעסוק בעבודת הדוקטורט שלו בפילוסופיה בנושא שהקשרו מיסטי. פרנקנשטיין חקר את הגותו של פרנץ יוזף מוליטור שהיה נוצרי מאמין שהתעניין מאוד ביהדות, במיוחד במיסטיקה היהודית, מתוך שאיפה להגיע לידי תיאום בין דבקותו בכנסייה לבין תכניה המטאפיסיים של היהדות. מוליטור היה אף מורה בבית הספר היהודי המודרני הראשון שנוסד בפרנקפורט בשנת 1804 , ובמובן זה היווה את גלגולה הראשון של הדמות החינוכית המרכזית האופיינית לכתביו הפדגוגיים של פרנקנשטיין ואף לדמותו ואישיותו הוא: המחנך הזר והמהימן הנכון לבוא לעזרתו של הנתון במצוקה (הילד הצעיר או המהגר), לזכות באמונו ולסייע לו במציאות הלא מוכרת, המביכה ואף מתסכלת של חייו החדשים.  

 לאחר סיום הדוקטורט, העדיף פרנקנשטיין את העיסוק בתחומים החברתיים. הוא החליט ללמוד עבודה סוציאלית ופסיכולוגיה באוניברסיטה של ברלין. חברו מגיל חמש, אריך נוימן שהיה סטודנט לרפואה ותלמידו הקרוב של יונג קירב אותו לתורתו של יונג ומאוחר יותר, משעלה נוימן לארץ (בשנת 1946) עבר אצלו פרנקנשטיין אנליזה במהלכה שלח נוימן את חלומותיו של ידידו לציריך שבשוויץ, ליונג. פרנקנשטיין התקבל בעקבות כך לחברה לפסיכולוגיה אנליטית והוכר כמטפל יונגיאני. השפעתה של הגישה היונגיאנית גם על תורתו החינוכית היא רבת משקל.

עדיין בגרמניה, בשנת 1928 , נכנס פרנקנשטיין לשני סוגי עבודות ציבור יהודיות: עבודה חינוכית ועבודה סוציאלית: הוא נמנה על מייסדיו ומוריו הראשונים של "בית הספר לנוער יהודי" בברלין, ובניהול האגודה ל"סיוע לאמנים (ציירים, מוסיקאים) ולאנשי מדע יהודיים" שסבלו ממצוקה כלכלית. פרנקנשטיין ארגן תערוכות וקונצרטים של נגנים חובבים מתנדבים מפורסמים בבתים פרטיים, בראשם אלברט איינשטיין שניגן בכינור בקונצרטים האלה ומאז נקשרה ידידות אמיצה בינו לבין פרנקנשטיין. (השניים נפגשו בשנית מספר פעמים גם לאחר בריחתו של איינשטיין מגרמניה. איינשטיין הפציר בפרנקנשטיין שיבוא עימו לפרינסטון שבארה"ב, אך הוא סירב. ערב הקמת המדינה בשנת 1948 הם נפגשו שוב כאשר פרנקנשטיין יצא בשליחות נשות הדסה להביא אבקת חלב לתינוקות. אז גם ביקש ממנו איינשטיין לערוך את הנאום שהתבקש לשאת לכבוד הקמתה של מדינת ישראל בטקס שהתקיים בניו-יורק).

 פרנקנשטיין שהחל לעבוד כעובד סוציאלי ממשלתי בתקופה שבה המצב הכלכלי בגרמניה היה בכי רע. עם עליית היטלר לשלטון, הזהירו רופא חברו לעבודה, שהוא מבוקש בחשד סיוע לקומוניסטים. הוא הציע לו לברוח ופרנקנשטיין עזב את גרמניה במפתיע, חודשיים לפני שהיה אמור לקבל על עצמו את המינוי החשוב של ראש המחלקה לשירותים סוציאליים. בעקבות אחותו הוא עבר לפריס ומשם נסע לביקורו הראשון בארץ. בשנת 1936, עלה לישראל והשתקע בה. בארץ המשיך את מה שראה כייעוד וכשליחות: טיפול וחינוך של בני הנוער. 

 בראשית ימיו בירושלים, פרנקנשטיין התנדב לעבודה חינוכית סוציאלית תוך כדי שיתוף פעולה הדוק עם הנרייטה סאלד. אחר כך החל לעבוד כקצין מבחן ראשי בממשלת המנדט, כמרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית בירושלים, שהיה שותף פעיל בהקמתו, וכמנהל מכון סאלד, בו ייסד וערך את הרבעון המדעי חינוכי "מגמות".

בשנות עבודתו הראשונות בארץ, חקר פרנקנשטיין את מצבן של משפחות שחיו במצוקה (עוני, בעיות סוציו-אקונומיות, הפרעות נפשיות) בירושלים. מחקר זה היווה בסיס לפיתוח התיאורטי וליישום המעשי של משנתו החינוכית- טיפולית.

בשנת 1947 הצטרף לסגל ההוראה בביה"ס לחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים, שם עבד כמרצה עד לצאתו לגימלאות, ושנים אחדות אף ניהל את ביה"ס. הוא לימד גם בחוג לפסיכולוגיה ובביה"ס לעבודה סוציאלית. בשנים אלו הוא המשיך לפתח את תורתו והכשיר דורות רבים של סטודנטים בתחומי החינוך הממלכתי, החינוך המיוחד, הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית.

בשנת 1966 הוא זכה בפרס ישראל לחינוך על תרומתו החשובה להתפתחות החינוך בישראל.
                                 

 פרנקנשטיין ניסח תורת התפתחות נפשית שעל בסיסה גם תאר בהעמקה רבה את הצורות השונות של החריגות – הפרעות נפשיות, פסיכוזות, עבריינות, איפיוני מצוקה של מתבגרים. כמו כן היטיב לנסח דרכי התמודדות לריפוי ושיקום ילדים ואנשים אלה. הסבריו ורעיונותיו רוויים בגישה אופטימית באשר לריפוי ושיקום ומושגיו הפכו לנכס משמעותי בידי מחנכים, עובדים סוציאליים ומטפלים.

פרנקנשטיין שאף ליישם את משנתו בפועל. הוא האמין, שבאמצעות שיטות הוראה, טיפול סוציאלי ונפשי הולמים, ניתן יהיה להתגבר על הקשיים השונים מהם סבלו הילדים ומשפחותיהם, וכך להבטיח להם עתיד טוב יותר. למטרה זו נוסד בשנות השישים הפרוייקט החינוכי בביה"ס התיכון שליד האוניברסיטה העברית בירושלים, שבו נבחנה והתפתחה גישתו הפסיכו-חינוכית המכונה "הוראה משקמת". בעקבות הצלחתו של הפרוייקט, הוקם בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית, מכון להכשרת מורים ומחנכים ברוח משנתו. בוגרי המכון המשיכו וממשיכים ליישם את דרכו החינוכית בבתי הספר ברחבי הארץ.

כאמור לא עסק פרנקנשטיין רק בהגות בנושאים חינוכיים אלא הפשיל שרוולים ו"ירד" לשטח, לתוך בית הספר ולתוך חדר הכיתה.הוא העביר את עיקר פעילותו להדרכת המורים והעובדים החינוכיים, הן במסגרת קבוצתית והן בהדרכות אישיות.

בכדי לעזור למורים להתמודד בעבודתם עם תלמידים שבאו מרקע סוציו כלכלי חלש, ישב פרנקנשטיין בשיעורים רבים וצפה בעבודתם של המורים. לאחר צפייה זו ישב עם כל מורה וניתח ביחד עמו את השיעור שבו צפה, על נקודות החוזקה והחולשה שלו. במיוחד הקדיש פרנקנשטיין תשומת לב לצורת החשיבה של התלמידים, להתנהלות האסוציאטיבית של חשיבה זו ולדרך בה יכול המורה לעזור לתלמידים בהכרה במקורות הרגשיים של חשיבתם.

 מורים רבים חבים לו את התפתחותם המקצועית, את היכולות שנטע בהם להקשיב לתלמידים ולהבין את מקור טעויות החשיבה שלהם. דברים אלה חלים על כל הוראה איכותית, לא רק להוראת תלמידים הבאים מרקע סוציו כלכלי חלש.

הוא המשיך בעבודה זו גם לאחר סיום הפרוייקט והעבירה להדרכת מורים בתחומי הוראה שונים ולאוכלוסיות מגוונות, גם בבתי ספר אחרים. בנוסף לפעילות זו, הוא לימד סטודנטים להוראה לחינוך המיוחד במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים. יש לציין שכל פעולותיו אלו נעשו בהתנדבות ובמסירות רבה, ונמשכו שנים רבות עד ליום מותו.

פרנקנשטיין איש החינוך, הפסיכולוג והפילוסוף, משך ידו בעט כמעיין השופע. יעידו על כך כתביו הרבים: ספרים ומאמרים שכתב בעברית, באנגלית ובגרמנית. הם מהווים אוצר בלום להכרת משנתו החינוכית, פילוסופית, פסיכולוגית  ורוחנית. הוא התגלה גם כמשורר ייחודי ששיריו התפרסמו בעברית ובאנגלית. הוא היה אדם רב אשכולות, בעל השכלה תרבותית רחבה בכל תחומי החיים.

יהודה עמיחי הקדיש שיר לקרל פרנקנשטיין ביום הולדתו בתשנ"א. (התפרסם בידיעות אחרונות)

 איש ומקומו 

לקרל פרנקנשטיין

ביום הולדתו   

זה מקום שקט וטוב לדעת עליו

במורד לעין כרם.

ואיש שקט ויפה כמוהו.

פניו כמֵעֵץ יקר ומלוטש זוכר

צמיחה פראית של יער עד.

עיניו שלוות כמו מדחום,

אך מלא כספית קופצת.  

איש- אבזם לסגור ולשמור. תמיד

באמצע במרחק שווה לשני הצדדים;

עבר ועתיד.

איש עוצר סחף כמו מדרגות.

ומולו הר הזיכרון

ועליו יערות צעירים בהרבה ממנו.